למטופלים בעלי שיתוק פלסידי ארוך טווח, ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות: אם השיתוק הוא עד שנה-שנה וחצי לערך, אז השרירים עוד לא התנוונו ואנחנו רק רוצים לדאוג שיקבלו גירוי עצבי. במצבים האלו ניתן לחבר לעצב הפנים עצב אחר, בד"כ עצב לשריר שמסייע בלעיסה בשם Masseter (מסטר). העצב הזה יפעיל את עצב הפנים ודרכו את השרירים. בנוסף ניתן גם לשקול הוספת עצב מהצד הבריא של הפנים על מנת לאפשר חיוך ספונטני יותר.
בשיתוק ממושך יותר, בערך מעל שנה וחצי, השרירים כבר מתנוונים ואז לא ניתן יותר להפעיל אותם. במצב הזה ניתן להשתיל שריר מהירך שנקרא שריר הגרציליס (Gracilis), אשר מחליף את פעילות השרירים בפנים. שריר זה יכול לקבל גירוי עצבי באחת משתי האפשרויות:
1) או מעצב שמגיע מהצד השני של הפנים – תהליך הדורש 2 ניתוחים בהפרש של כ-6 חודשים ביניהם.
2) או מעצב שמגיע משריר המסטר (Masseteric nerve), ואז זה רק ניתוח אחד עם תוצאות מהירות יותר, אבל במצב זה החיוך דורש מחשבה ולא פועל באופן ספונטני (כלומר כדי לחייך האדם צריך להפעיל את שריר הלעיסה באופן מודע).
אם לא מעוניינים בניתוחים מורכבים והליך החלמה ארוך, ניתן לבצע הרמה דינמית של השפה. לשם כך משתמשים בגיד של שריר טמפורליס (Temporalis) . זה שריר היוצא מהרקה ומתחבר עם גיד ללסת. בניתוח מפרידים את הגיד מהלסת ומחברים אותו לזוית הפה. ניתוח זה מתבצע כולו דרך הפה ונמשך כשעה. למחרת הניתוח הולכים הביתה. הניתוח נותן 2 דברים:
1) הרמה מיידית של השפה לשיפור המראה הסימטרי.
2) בעת כיווץ שיניים ישנה תנועה של השפה. התנועה המתקבלת פה היא פחות מוצלחת מאשר בהשתלת שריר גרציליס, אך התוצאה מהירה יותר וההחלמה קלה יותר.
לכל הפעולות הנ"ל ניתן להוסיף גם תיקונים סטטים של מצב הפה בעזרת רצועות רקמה מהירך הנקראת פסיה (fascia). בניתוח בסה"כ משתמשים בפסיה כמו חבל שמותח את הפנים לכיוון הרצוי. ההרמה הסטטית מאפשר תוצאה מהירה, אך בגלל ריפיון של הפסיה לאורך זמן, יש חשיבות בניתוח לבצע תיקון יתר. בגלל זה, אחרי הניתוח זה נראה כאילו מתחו "יותר מדי", אבל לאחר מספר שבועות המתיחה יורדת חלקית ומקבלים מראה סימטרי יותר.
שימו לב שהאפשרויות הנ"ל הן עבור אנשים עם שיתוק כרוני פלסידי (שיתוק מוחלט ללא סינקינזיס).
אם השיתוק אינו מוחלט, כלומר שיתוק כרוני עם סינקינזיס (לא שיתוק פלסידי) אז יש אופציות ניתוחיות אחרות כמו ניתוח לכריתת שריר ה-DAO או שריר הפלטיזמה ועוד.
